אם תעבור את הבריכה לכיוון רחוב הצאלון תראה לפנייך מבנה גדול (ראה מפה). צעירי המושב יגידו לך שהגעת ל"בית התרבות"  שלנו ויסבירו לך שעבורנו, תושבי הכפר זהו מרכז תרבותי, שבדרך כלל מתקיימת בו פעילות של חוגים לקטנים ולגדולים ומדי פעם מתקיימות בו מסיבות לצעירים ולצעירים ברוחם. אבל, אם תתקל במי מהוותיקים יסתבר לך שהגעת ל"מחסן"!

בשנת 1955 הקימה חברת "רסקו" מבנה גדול שבו ייצרו מזון לבעלי חיים. בתחילה הייתה העבודה ידנית ואח"כ עבר הייצור למכונות. פנחס ברנזון, מראשוני הכפר, היה מביא את החומרים לתערובת שהוכנה במחסן עצמו. תושבי הכפר, החקלאים, היו באים עם עגלות רתומות לסוסים, חמורים ופרדות וקונים את "התערובת" ששימשה כמזון לבעה"ח שגידלו אצלנו במושב:תרנגולות,פרות ותרנגולי הודו.

במקביל לייעודו המקורי של המחסן התנהלה בו פעילות ענפה של החלפת מידע: אם רצית לדעת מה קורה בכפר, ברמת הכלל וברמת הפרט, היית צריך להגיע למחסן, "להתערבב" בין קוני "התערובת", לספק מידע ולקבל מידע. מרכז תרבותי, כבר אמרנו ?!
המנהל הראשון של המחסן היה דקסל, מראשוני התושבים בכפר ומאוחר יותר הועבר הניהול לידיו של ויטו גרסוביץ. אולם, בסוף שנות ה - 60, כשפחת מספר מגדלי הפרות ופחת הצורך במחסן משלנו, הוחלט לשנות את ייעודו של המבנה ותחת שרביטו של הארכיטקט סעדיה מנדל, שופץ "המחסן" והפך ל"בית העם" שבו נערכו מסיבות בכלל ומסיבות פורים שהיו לשם דבר בכל הסביבה.

אז, "מחסן" או "בית תרבות"? מסתבר שגם וגם!
ובלי "פיקנטריה" מימי "המחסן" אי אפשר:
מסופר על שני שקי תירס שהובאו יום אחד למחסן. בשקים שהיו מיועדים לזריעה הוכנסו גם חומרי הדברה נגד מזיקים. השקים הושארו מחוץ למחסן כדי להעמיסם למחרת היום. וראה זה פלא: למחרת היום התברר שהשקים "נעלמו". אחרי יומיים נודע ברחבי המושב שגידול שלם של תרנגולי הודו, של אחד התושבים (השם שמור במערכת) מתו ממחלה מסתורית, לשמחת כל התושבים...