מתוך דברים אותם נשא ליעם רוזנברג נכדו של גד רוזנברג לזכרו, ספטמבר 2006
 |
| גד ז"ל וסוניה ז"ל |
שלום סבא,
אני מקווה שאתה כאן, מרחף מסביב ואולי אפילו עומד ממש מולי ומסתכל . אם
אתה כאן, אז סוף סוף אנחנו יכולים לדבר האחד אל השני בלי כל מיני אמצעי
הגברה, בלי שתהיה מחובר לשום מכונה, אתה פשוט כאן ואני יכול לדבר אלייך בלי
להרים את הקול. אז רציתי לעדכן אותך בכל מיני דברים שקורים וקרו מאז
שדיברנו באמת בפעם אחרונה, לצערי זה היה די מזמן, כי התקופה האחרונה הייתה
די קשה לכולנו.
...אז רציתי להגיד לך שהנין שלך ששמו אור הוא באמת אור. הוא נולד במשקל 700 גרם והיום הוא שוקל כבר 8 ק"ג, 8 ק"ג של אור ושמחת חיים. הנין
השני שלך ינון הוא פשוט גאון, התכונה הבולטת ביותר שהוא לקח ממך זה שהוא
זוכר פשוט הכל, הוא יודע איפה הכל מונח לפרטי פרטים והוא לא אוהב שינויים. הנכד עמיחי חזר לתפקד בצבא כחייל מן המניין, והעניינים מתנהלים על מי מנוחות. עידן התחיל לאמן טניס באופן פרטי ואבא עוזר לו בענייני הניהול הפיננסי. אני אמור להתחיל בשבוע הבא ללמוד מוזיקה בברקלי בבוסטון. עמית ונעמה נשואים באושר אחד לשני. ועדי בנוסף להיותה אמא לשניים מתחילה ללמוד נושא חדש בתחום של מעקב התפתחותי לילדים.
אני
מנסה להיזכר בזמנים הטובים שלנו, בנסיעות לים איתך ועם סבתא בסוברו הלבנה,
בריח הנפתלין שבקע מכל חפץ שהיה ברשותך, מריח המכונית ועד הבגדים שלבשת
לגופך, על הכל הייתה חותמתך "הרכוש של גד רוזנברג כבר 87 שנה..." אתה מעולם
לא זרקת דבר, והכל נשמר בדיוק באותו מצב, מבולים מימי הקוממיות ועד תוי
חנייה משנת 67'. בערבי חג הפסח נהגת להתעקב על כל פסוק מההגדה כאילו
ניתן כרגע מפי האלוהים. הפרטים תמיד היו חשובים האפיקומן שהחבאת לנו הנכדים
, הכוס לאליהו הנביא, והחיוך שלך. אך על הזיכרונות היפים האלה מעיבות
השנים האחרונות בהן נפלת לחולי , ונאלצת לעבור יום אחר יום בגבורה עילאית
את התלאות אליהן הגוף חושף אותנו בשנותינו האחרונות. על כן אבקש ממך
שתשאיר לי דבר אחד, אשר כל כך אפיין אותך והוא חוש הזיכרון המופלא שלך ,
שהתבטא בבהירות בא אתה נזכר בתקופות ושעות ואפילו דקות מילדותך בגרמניה,
בעלייה לארץ , ברגע בו פגשת את אשתך היא סבתי סוניה, במאמר הראשון שכתבת
לעיתון הארץ, בנאום של צ'רצ'יל לאומה הבריטית.
אלה הדברים אשר ראית לנכון לצרוב בזכרונך ויש עוד הרבה כאלה, אתה ראית בפרטים הקטנים את האלוהים. תן
לי את הזיכרון הזה, כדי שאוכל לחוש בשנית את רגעי האושר שהיו לי לצדך, את
החיוך שלך שמעולם לא היה חצי, תמיד חיוך שלם שלא מחביא מאחוריו דבר. תן לי אותו כדי שתמיד אזכור כמה אתה אהבת אותנו וכמה אנחנו אהבנו ותמיד נאהב אותך.
בח'
באלול יום שישי ה-1 לספטמבר בשעה 20:00 בערב הלכת לעולמך כאשר אתה מותיר
אחרייך משפחה כואבת שלצד שולחנה לא תסעד עוד, ומקום מושבך הריק יישאר דומם
ויזכיר לנו איך היית לנו אב תומך, סבא מלטף ובעל אוהב הכל באחד.
איתך בדרכך האחרונה מעמיחי, עידן, ליעם, עמית ונעמה, עדי, אלון, אור ינון, נאווה, רוני, דן ואשתך האוהבת סוניה.
