|
המשפחה עלתה לארץ היישר לכפר ארגנטינה שם הקימו את משקם הראשון: רפת עם 2 פרות, לול עם אפרוחים ופרדסים.
עם המעבר לחקלאות סקטוריאלית עבר משק המשפחה מהפך. הם חיסלו את הרפת ועברו לגידול עופות.
כרטיסי העלייה לאוניה נשמרו היטב במגירותיו של האב ז"ל ועם פטירתו הוצאו לאוויר העולם בשנית.
מסמכים רבים נמצאו במגירותיו של האב המגוללים היסטוריה שלמה שאנו בני הדור החדש לא זכינו לחוות על בשרינו.
סיפור המשפחה בארץ ישראל מתחיל בכפר ארגנטינה. עם הגיעם לכפר חיכה להם בית רסקו "המפואר" 62 מ"ר כולל 2 מרפסות. 3 ילדים חלקו חדר אחד. בית התרבות שימש למחסן תערובת, היה צורך לאשר ברבנות את הנישואים. אנשים עברו תלאות בלי תלונות. הגשמת החלום הציוני עזר לקפוץ מעל כל מכשול ולנחות בצורה רכה.
האב עלה עם כסף דל. הוא מכר את השותפות בארגנטינה ובכסף זה נטע את פרדסו הראשון בכפר. השקפת עולמו התבססה על המשפט: "ארץ ישראל זו מדינה שהעשירים תומכים בעניים והחזקים תומכים בחלשים".
רחל, פעילה בתנועה מגיל 8 עוד במוזס וויל, שמחה לעלות ארצה עם הוריה אחותה ואחיה. בארץ הצליחו הוריה להכניסה לבית הספר החקלאי במגדיאל בפרוטקציה על-מנת שתרכוש השכלה נאותה. רחל למדה בתנאי פנימייה ובחופשות לנה במסדרון.
משה בן יוסף ניגן בכינור והיה האומן הראשון הכפר. הוא פיסל וצייר ואת פסליו תרם לבית הספר.
עם קוגלר ומלמן המייסדים והיחידים שנשארו במושב על דורותיהם חיו הותיקים והמייסדים חיי פשטות, עבודה עברית, זוגיות, אהבה ומשפחה.
אחוות החיים והעזרה ההדדית ששררו בכפר באותם הימים. החברים באו לעזור בהמלטה הראשונה במשק. וטרינר לא היה אבל מיילדת תינוקות יילדה את העגל הטרי. משה יוסקוביץ למד ויכול היה להפנים וליישם בעתיד.
התושבים הארגנטינאים ניסו לשמר את המסורת. העטב למטה החל לגדול בשדות הכפר, ענן ריח הדולצ'ה דה לטה אפף את הכפר והאלפחורס הזיל ריר מעוברי האורח. הדרוזים החלו מגיעים לקנות את העשבים.
את רחל ביתם חיתנו עם משה ב- 1960 בתל אביב. כל הכפר הוזמן והגיע.
|
